כלל השניים

ככל שאתם נותנים לסוכנים יותר הרשאות, צריך להפריד ביניהם ולדרג את ההרשאות שלהם. אף פעם לא לתת הכול לכל סוכן.

בואו נפרק את זה קצת ונהפוך את זה לכלל שאפשר לפעול לפיו.

שלוש הרגליים

1. הוא קורא תוכן שאחרים כתבו.
2. הוא מחזיק מפתח, סיסמה או חשבון מחובר.
3. הוא יכול לשלוח, לפרסם, לכתוב מחוץ לסביבת העבודה או למחוק.

כל שתיים מהן אפשר לנהל. שלושתן בסוכן אחד אומר שמייל מורעל אחד מספיק: ההוראה נכנסת דרך הרגל הראשונה, משתמשת בגישה של השנייה ויוצאת דרך השלישית. חוקרי אבטחה קוראים לשילוב הזה "השלישייה הקטלנית". צוות האבטחה של Meta קרא למסגרת שנועדה להימנע ממנה "כלל השניים". הגרסה בקורס הזה מותאמת למי שבונה לבד, והיא מסתכמת בהרגל לא להרכיב את השלישייה אף פעם.

החשוד הרגיל

הסוכן שמחזיק את שלושתן הוא כמעט אף פעם לא זה שאתם דואגים לגביו. זו הרוטינה הנוחה: המשימה הלילית שקוראת את תיבת המייל, משתמשת בחשבון ה-Gmail שלכם ושולחת תשובות בזמן שאתם ישנים. אף אחד לא תכנן אותה להיות מסוכנת. היא גדלה הרשאה שימושית אחת בכל פעם.

שתי דרכים לפרק את השלישייה

• לפצל. קורא שרק הופך את מה שקרא לרשימה קצרה ומובנית (מי, מה, מתי), ומבצע שעובד מהרשימה ולא רואה אף פעם את הטקסט הגולמי. רוב מה שמורעל נעצר אצל הקורא, כי המבצע לא קורא את הטקסט הגולמי. שמרו קצרים את השדות שהקורא מעביר, כדי שמעט יוכל לעבור דרכם.
• לעמוד לפני השליחה. משאירים סוכן אחד, וכל פעולה החוצה מחכה ל"כן" שלכם. זה איטי יותר, ובהיקף של אדם אחד זה לרוב שווה את זה.

אותה חשיבה עונה גם על השאלה של גישה לכל המחשב. תנו לכל סוכן רק את התיקיות והכלים שהתפקיד שלו צריך. הנזק הכי גדול תלוי במה שהסוכן יכול להגיע אליו, לא משנה מה אמרו לו.

לכל סוכן, רוטינה ואוטומציה שיש לי, תמלא שלוש עמודות:
1. קורא תוכן שאחרים כתבו
2. מחזיק מפתח API, סיסמה או חשבון מחובר
3. יכול לשלוח, לפרסם, לכתוב מחוץ לסביבת העבודה או למחוק

תסמן כל שורה עם שלושה 'כן'.

לכל שורה מסומנת, תציע אחד משניים: פיצול לקורא שרק מסכם ולמבצע שאף פעם לא רואה את הטקסט הגולמי, או שלב אישור שלי לפני הפעולה החוצה.